הרפתקאות פיטר הארנבהעולם המטורף של דוד חייםסימוןהמופע המבולבל של יובלמטוסי עלמולי וצומיסמי הכבאיחוגגים יום הולדת לעוגיפלצת!יובל המבולבלבוב הבנאינווה עצלנותתומס הקטר וחבריםחזרה לגן ולבית הספרבטוחים שאנחנו בטוחיםרון ברווזוןלילה הופ!דינו דןהיכון חידון הופ!מספרי משימהמפיוני גיבור עלרחוב סומסום – מגלים סקרנותסבא מתכווץהדבורה מאיהטימוטי הולך לבית הספרטבע תוםסוד הקצב של מיכלהפיה לילידפנה ודודידורחוב סומסוםכוח הקצבעוד חברים של הופ!מייק האבירמר מוכשר מסביב לעולםחבורת החצרדובוני אכפת ליהפוני הקטן שליהקרקס של רינתתותיתיובל המבולבל – מר עגבניהריינג'ר רובמיכל הקטנה והמפלצותגן המפלצותסבא טוביה

כבר חודש בערך הילד שלנו לא מפסיק לשיר את "באנו חושך לגרש" ו"ימי החנוכה". בדרך כלל הוא גם מוסיף צעדי ריקוד ומספר על החזרות שעשו לקראת מסיבת החנוכה בגן.

עושה רושם שהוא מתלהב לקראת המסיבה.  זה מובן בהחלט,  לחלק מהילדים זאת אפילו המסיבה הראשונה בשנת הלימודים הנוכחית. הוא מתרגש וגם אנחנו, הוא מתלבש יפה, אנחנו מוודאים שהסוללה בנייד מלאה כדי שנוכל לתעד כל פריים ונכנסים בשמחה לגן…

ואז זה קורה, הילד השמח והנרגש שלנו מתחיל להילחץ. אנחנו מרגישים את זה.

הוא נצמד אלינו ומסרב בתוקף להשתתף. את המסיבה הוא יעביר בישיבה על הברכיים שלנו,  תוך שהוא ואנחנו מסתכלים על כל הילדים הרוקדים.

תופעה מוכרת, אבל קצת מבאסת! למה רק הילד שלנו לא משתתף? לא חבל? הוא כל כך חיכה למסיבה? ואיך תהיינה לו תמונות מהמסיבה? ולמה כל שאר הילדים כל כך נהנים?

אז הנה כמה עצות, לכם ההורים, בנושא:

הכנה מראש – ככל שנכין את הילד מראש, כך נקטין את החששות שלו. חשוב שנאמר לו מה כוללת המסיבה, היכן אנחנו נשב ואפילו נעדכן אותו שהגן ייראה אחרת עם קישוטים וסידור שונה מזה של שעות הבוקר. כדאי להגיע מוקדם, כשאין עדיין את ההמולה הגדולה, ולאפשר לילד זמן להתאקלמות.

  • תיאום ציפיות – נשאל אותו האם ירצה להשתתף ולרקוד? ונכבד את בחירתו. ניתן גם לשאול אותו אם ירצה שנצלם אותו (יש ילדים שזה מלחיץ אותם), האם ירצה לאכול את הסופגנייה בסוף וכו'
  • למה רק אתה לא משתתף? – אסור לנו לתת לילד שלנו תחושה לא טובה במידה ובחר להישאר בצד. שאלתם אותו מראש ולכן יש לכבד את בחירתו. ניתן לשאול האם יש משהו שיעזור לו להשתתף, אך אם אין, נבין שזו בחירתו. יתרה מכך, העבודה שהילד נמצא בצד, אינה מונעת ממנו את היכולת ליהנות מהמסיבה. מבחינתו הוא משתתף בדרך המתאימה לו.
  • אמפטיה – חשוב שנהיה רגישים למצב הרוח של הילד. זה מעמד מלחיץ כשכל כך הרבה הורים מסתכלים עליו, ואם הוא עם כתר או תלבושת זה עלול להלחיץ אפילו יותר. זוהי סיטואציה שעלולה להלחיץ, ולכן אנחנו צריכים להיות הגורם המרגיע, המבין והמכבד. נחבק את הילד שלנו וניתן לו תחושת ביטחון ואהבה.
  • ומה ההורים יגידו? – לעיתים המחשבה מה יאמרו הורים אחרים על הילד שלנו או על ההורות שלנו עלולה להקשות. אך עלינו לזכור, המחוייבות שלנו היא בראש ובראשונה לילד. ולכן, גם אם הורים אחרים יסתכלו או ישאלו, אנחנו שותפים מלאים ומגבים את בחירתו.
  • לא לתייג את הילד – העובדה שהילד שלכם לא השתתף אינה הופכת אותו לביישן או חסר ביטחון. זהו אירוע נקודתי ולא נסיק ממנו על אופיו של הילד. חשוב מאד שהילד לא ירגיש שאיכזב אותנו.
  • עידוד – אחרי שנהיה אמפטיים ונשקף לילד שאנו מכבדים את בחירתו. נעודד אותו על שהגיע למסיבה, על שישב והקשיב, על שנהנה ממנה וכו' – הרי אנו רוצים לשדר לילד שלנו את המסר שאנו מגבים את בחירתו ובעתיד אנו סומכים עליו שאם יחליט להשתתף, יש לו את היכולות להשתתף ואפילו ליהנות!

אז בואו ניקח את מסיבת החנוכה בגן (וגם את המסיבות הבאות שבדרך) בפרופורציה הנדרשת. הדבר החשוב ביותר הוא שהילד שלנו ירגיש כמה הוא אהוב כמו שהוא, בכל בחירה שלו, ללא שום קשר למידת השתתפותו במסיבה.

חג שמח!

לאה שטרן – מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך להנחיית קבוצות הורים והנחיה פרטנית https://www.facebook.com/shternlea/?fref=ts